dima

  • אופרות פוליטיות

    אופרות פוליטיות

    ציטוטים מטקסט מקדים של גלית סמל, אוצרת תערוכת היחיד בבית האמנים בת"א אודות התערוכה

    תערוכה זו עוסקת בקשר שבין ייצוגים פוליטיים באמנות של היום, תקשורת המונים והתכתבות עם ייצוגים פוליטיים מתקופות קודמות. העבודות מקיימות דיאלוג אקטואלי עכשווי עם מאורעות פוליטיים-חברתיים. ההתייחסות לאירועים אלה מייצרת מחד נקיטת עמדה ומנגד, מעלה לדיון סוגיות ענייניות מקומיות ובינלאומיות. מכלול היצירות הפוליטיות של אורלי מתכתבות ברוחן עם היצירה האופראית. ה"אופרות הפוליטיות" של אורלי הן דרמות וויזואליות מסעירות, מוסיקליות ומעוררות מחשבה המנגנות על רבדים רבים ומעלות תחושות ודעות שונות. הזירה הפוליטית מועלית על הבד כטריגר ליצירת אמירה משמעותית. חומרי הגלם ניזונים מעיתוני היום יום בישראל והצגת הסיפורים מבחינה צורנית נובעת בהשראת טריפטיכונים מתקופת הנצרות, הדפסים יפניים, גויה ויצירת המופת "הגרניקה", של פיקאסו.

    עבודותיו האקספרסיביות של אורלי מעלות תחושות שונות ומבטאות את עוצמת חווית המציאות הישראלית אך גם שחרור ממנה. הן מאופיינות בסגנון אינדיבידואלי ייחודי המזוהה עמו. תגובתו האמוציונאלית לנושאים פוליטיים-חברתיים העומדים על הפרק, באה לידי ביטוי בשימוש בצבעים אקספרסיביים ודרמטיים ובקומפוזיציה דחוסה. זהו ציור פיגורטיבי אלגורי. העבודה רוויה באינפורמציה וברפרנסים. הציורים הגדולים סוערים, גועשים ורוויי יצרים. הנושאים מגוונים ומעוררי מחשבה ומציגים את מלחמות ישראל, פינוי של התנחלויות, מחבלת מתאבדת מרד הטייסים ועוד. אורלי יוצר קרנבל של דמויות שכאילו נלקחו מהזיכרון הקולקטיבי, תוך שימוש בארכיטיפים סמויים. הפרשנות האישית שהוא מעניק לאירועים תורמת להם משמעות חדשה.

    לדבריו של אורלי, אנו חיים בעידן בו הטכנולוגיה והתקשורת מהווים השפעה מכרעת על חיינו. לפי גישת הדטרמיניזם הטכנולוגי, אמצעי התקשורת מעצבים במידה רבה את החברה שבתוכה אנו  מתקיימים. בראשית שנות ה-80 הגה חוקר התקשורת מרשל מקלוהן1 את האמרה המפורסמת: "המדיום הוא המסר" ממנה משתמע שהתפתחות של חברה מעוצבת על ידי אמצעי התקשורת. כמות הדימויים והתכנים המועברים באמצעי התקשורת היא אינסופית. אורלי רואה עצמו כמי שסופג את ה"תנועה" החדשה, אינו מתנגד לה, וחש שהוא תוצר שלה... היצירות אינן מהללות את השלטון, אלא מבקרות אותו, כלומר מעמידות את האמן כצופה ומדווח של המציאות דרך עיניו. באופן זה אורלי מזהה את האמן כסוג של עיתונאי.